הערעור נסוב על החלטת ביה"ד האזורי לפיה כהמשך להחלטת הרכב הקודם יוצא, שכאשר האשה תפר את הסכם גירושין, יש לעז על כשרותו של הגט.
לאחר העיון, יש לקבל ערעורה של המערערת, לאור המקובל בסדר הגט הנהוג, לפיו בביטול מודעות מדגיש הבעל שהגט ניתן ללא תנאי, ולרוב ביה"ד מבהיר שתוקפו של הגט לא מותנה בביצוע ההסכם.
מה גם, כל ההבנות בהסכם שהיו לצדדים בהסכם והמשתקפות בהסכם מתייחסות למוכנותו של הבעל לתת גט ולא עד כדי שכשרותו של הגט תתערער אם תהיה הפרה בהסכם.
ולכן יש לקבל הערעור והגט הוא כשר.
יחד עם זאת, ביה"ד מתריע כפי שנאמר בפסוק "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפניהם לשון תרמית", שיש להצמד לאמור בהסכם, אחרת אחריתה מי ישורנו מצד הרבה בחינות, ובין היתר - ערעור יחסי אימון בין הצדדים, שבסופו של דבר נפגעת טובת הילדים. כמו כן, האנומליה הזאת של שנים אוחזים בטלית - בית דין ובימ"ש - מביאה לפעמים לתוצאות הרסניות ביותר, וזאת כאשר יש פסיקות סותרות.
כן יצויין, שבסופו של דבר, במקרה דנן, היתה רק כוונה להפר ההסכם, מאחר ובסופו של דבר בית המשפט הפנה הצדדים להתדיינות בביה"ד, ועל עצם הכוונה בוודאי שלא שייך לבטל גט, וזאת רק לרווחא דמלתא כי כאמור דעתי היא כפי שכתוב לעיל בנסיבות התיק הזה.
להלן אפרט את נימוקיי.
בתיק שלפנינו שהבעל לא היה מוכן לתת גט אלא אם כן הדיונים יהיו בבית הדין הרבני, וכן עוגן בהסכם גרושין, והאשה הפרה את ההסכם בפנייתה לבית המשפט. השאלה היא, אם יש להטיל דופי בכשרות הגט. ולכן יש לדון אם גילוי דעת שהיה לפני כתיבה ומסירת הגט ולא בזמן סידור הגט מועיל לבטל גט כאשר האשה מפרה ההסכם.
הנה הרב מהר"ם אלשיך בתשובה סי' ע"ח האריך להוכיח דכל שהיה גילוי דעת מקמי כתיבת הגט, ובזמן כתיבת הגט ונתינתו לא גילה דעתו, שע"ד תנאי הראשון הוא ניתן, שהתנאי בטל והמעשה קיים, דאחולי אחליה לתנאיה, כיון שלא פירש בשעת נתינת הגט שע"ד כן הוא מגרש. והאריך וקיים סברא זו אפי' בדיני ממונות וכ"ש לענין גיטין.
ועיין גם בשו"ת מהר"י בירב סי' כ"א שכתב במי שאמר לחכם שרוצה לגרש בגט זמן, ובשעת כתיבה ונתינה לא הזכיר שום תנאי, דגילוי דעתו לא מהני. והביא ראיה מההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י, שהדין הוא שכל שלא גילה דעתו בשעת מעשה גילוי דעת לא מועיל כלום, ואם ג"ד בשעת מעשה שפיר דמי.
וכן מוכח מדברי מרן בתשובותיו סי' ט', דכל שכנסה סתם אחולי אחליה ותנאיה, אולם עיין למהר"ם מלובלין דהחמיר. והרב ב"ש סו"ס קמ"א סקט"ז כתב שעם היות שראה למהר"מ והרבנים שהסכימו אתו, עכ"ז כתב בהתיחס לדברי הב"ש שכל חכמי הדור חלוקים עליו. גם הרב ב"ח כתב שדברי מהר"ם נשברים ונסתרים.
ועיין להרב משפטים ישרים ח"א סימן נח איש אחד לא רצה לגרש ונדרו לו בקש"מ שיתנו לו סך כו"כ ויגרש חייבים ליתן לו ואם לא נתנו לו באנו למחלוקת גדולים אשר לפנינו מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב פסק שהגט בטל וכתב הב"ש בסוף סי' קמ"ה שכל גדולי הדור חלקו עליו וכן נראה מדברי מור"מ /א"ה/ בס"ס קנ"ז שכיון שלא היה תנאי בשעת הגט כשר והרואה יראה בתשובת מהר"ם מלובלין שהודו לו רבים וצ"ע. שוב ראיתי בב"ח שתמה מאד על מהר"ם ז"ל וכתב שהוכיחו על פניו גם מהר"ש ז"ל בסוף גיטין חלק ע"ז והכי נקטינן.
וכן המשיכו בשיטתו מורי זקני הרב פתחיה ברדוגו זצל בספרו נופת צופים דהעלה כדברי המלאך רפאל.
בנידונו באשה שמחלה כתובתה ע"מ לקבל גט כדרישת הבעל וג"ד לביה"ד שע"ד כן הוא נותן הגט ולאחר מכן כלומר אחרי מסירת הגט מסרה האשה שעשתה מודעה על מחילת הכתובה והועלתה השאלה אם הגט כשר ועיין שם שהכשיר הגט דלא כמהר"ם מלובלין, וכן עיין בספר הלכה למשה בנידונו שהתווכו הצדדים לשלום בית, אשר הופר פעמיים, במעלליו של הבעל נגד אשתו, ונתקשרו בקנין ושבועה חמורה שהיא תמחול לו בכל סכי כתובתה מושלם, ולא תטול כ"א בלאותיה הקיימות. .. וכיום אחרי הגט, הגיעה נפש האשה בשאלתה, אם יכולה לדרוש כתובתה לאחר שמסרה מודעה על מחילת הכתובה, מכח שטר מודעה שבידה, או נאמר כיון שלא ניתן לה הגט כ"א אדעתא דמחילה אם תחזור לתובעו יש להסתפק בגט אם יתקיים. והעלה בנידו"ד עקרונית כדלהלן. .. אף אם נאמר שגילה דעתו מקודם שע"ד כן הוא נותן הגט, מ"מ כיון שלא חזר וגילה דעתו בשעת נתינת הגט לאו כלום הוא, וכ"ש שבכאן לא גילה דעתו, אלא אומדן דעתא הוא דמשו"ה גירש, פשיטא דצריך לגלות דעתו קודם נתינת הגט, וכיון שלא גילה, בטלה דעתו, והגט קיים והמחילה בטלה אולם הרב כתב זאת להלכה ולא למעשה.
ולאחר מכן, הביא הרב המחבר תשו' שאלה מר' יעקב אבן דנאן, שכזה אירע בבית דינו וכתב שהגט גט אבל צריכה לחדש מחילה חלוטה בלי מודעה ואז יהיה הגט למפרע כיון שהתנאי לא נעשה כהלכתו כשעת נתינת ומטעם טעות קאתי עלה שהטעתו במחילה בלתי הגונה והוי דינא כדין מקח טעות שחוזר בו עד שיתן המטעה אותו דבר, או שמכר לו ואז יתקיים המקח למפרע ביד המטעה ולא מצי הדר ביה.
ובסיום כתב המחבר הלכה למשה הנ"ל דמדברי הפוסקים שהבאנו לעיל מוכח בבירור כמו שכתבנו וצריך להתיישב מפני חומר הנושא.
ןבנידוננו יש לומר שגם המחמירים בכשרות הגט כשיש גילוי דעת מוקדם היות ונכזבה תוחלתה של האשה מבית משפט שמצא לנכון להעביר הדיונם לביהד כ"ע יודו שהגט כשר.
ועיין עוד שו"ת במשפטים ישרים חלק א סימן קיז בנידונו: